לבחור מגמה – לא לבחור גורל

טופס אחד, הרבה שאלות

אבכל שנה, בסביבות חודש שבט, מקבלים תלמידי כיתות ט׳ טופס בחירת מגמות. על הנייר זה נראה פשוט: רשימה של אפשרויות, שלוש משבצות לסמן לפי סדר עדיפות וחתימה של ההורים. אבל מאחורי המשבצות מסתתרות שאלות כבדות: מה אני באמת אוהב? במה אני טובה? ומה יקרה אם אטעה? ״ישבתי מול הטופס שלושה ערבים ברצף,״ מספר איתי, תלמיד כיתה ט׳. ״הרגשתי שאני חותם על החיים שלי.״

״מגמה היא תחנה, לא תחנה סופית״

במיכל דרור, יועצת השכבה, שומעת את המשפט הזה כמעט מכל תלמיד ותלמידה. ״הלחץ מובן,״ היא אומרת, ״אבל הוא נשען על הנחה לא נכונה. מגמה בתיכון איננה גורל. היא תחנה ראשונה במסע ארוך. אני מכירה מהנדסת שלמדה בתיכון מגמת תיאטרון, ומורה לביולוגיה שלמדה מגמת אמנות. הדרך ממשיכה גם אחרי התיכון – בשירות, בלימודים ובעבודה.״

שלוש שאלות לפני שבוחרים

גלדברי היועצת, כדאי לשאול לפני ההחלטה שלוש שאלות. הראשונה: מה מעניין אותי גם בלי ציון? ״אם אתם קוראים על החלל בשעות הפנאי, או מציירים בכל הפסקה, זה סימן,״ היא מסבירה. השאלה השנייה: באילו מקצועות אני מצליח או מצליחה כשאני משקיעים מאמץ? והשלישית: מה הייתי רוצה לנסות? ״לפעמים מגמה היא דווקא הזדמנות לגלות תחום חדש שלא הכרתם בכלל.״

שיעור אחד שחסך טעות

דהדס, תלמידת ט׳ בכיתה מקבילה, בחרה בדרך מעשית: היא ביקשה מהרכזת לשבת בשיעור אחד של כל מגמה שעניינה אותה. ״בשיעור של מגמת ביולוגיה ראיתי תלמידים בוחנים פרח תחת מיקרוסקופ, ופתאום הבנתי שאני רוצה להיות שם,״ היא מספרת בהתרגשות. ״דווקא במגמה שהייתי בטוחה שתתאים לי – השתעממתי. השיעור הזה חסך לי טעות של שלוש שנים.״

כשהחברים בוחרים אחרת

האחת המלכודות הנפוצות היא לבחור בעקבות החברים. ״קשה להיפרד מהחבורה,״ מודה איתי. ״כל החברים שלי נרשמו למגמה אחת, ואני הרגשתי שאני נמשך לכיוון אחר לגמרי.״ היועצת מזכירה שחברויות אמיתיות ממשיכות גם בהפסקות, בחוגים ובתנועת הנוער, ואילו שעות הלימוד במגמה – ויש הרבה כאלה – שייכות רק לכם.

״מה שלמדתי לא הלך לאיבוד״

ועמרי, בוגר בית הספר שסיים את התיכון לפני שנתיים, מוסיף נקודת מבט של מי שכבר עבר את הדרך: ״בכיתה ט׳ בחרתי במגמת מחשבים, כי כולם אמרו שזה מה ששווה. אחרי שנה הבנתי שאני הכי מאושר כשאני כותב. ביקשתי לעבור למגמת תקשורת, וזה לא היה סוף העולם. ומה שלמדתי במחשבים? עוזר לי עד היום, כשאני עורך סרטונים לעיתון.״

גם ההורים מתלבטים

זגם להורים יש מקום בהחלטה. ״אצלנו בבית הכנו טבלה,״ מספרת הדס. ״בצד אחד כתבתי מה אני אוהבת, ובצד השני מה אני חוששת ממנו. אבא שלי שאל אותי שאלות, אבל לא אמר לי מה לבחור.״ לדברי היועצת, זו בדיוק השיחה הנכונה: הורים יכולים להקשיב ולשאול, אבל ההחלטה צריכה להיות של התלמידים עצמם.

לבחור עם הראש ועם הלב

חהבחירה במגמה היא אם כן החלטה חשובה, אבל לא החלטה סופית. מי שאוסף מידע, מתייעץ עם הורים ומורים, מקשיב לעצמו ומעז לנסות – יבחר בדרך נבונה יותר, ויוכל לתקן אם יתברר שטעה. כפי שאמרה היועצת בסוף השיחה: ״אל תשאלו רק ׳מה כדאי?׳. תשאלו גם ׳מי אני רוצה להיות?׳.״

אבסוף כיתה ט׳ בוחרים מגמה לתיכון. זו החלטה חשובה, ותלמידים רבים מרגישים לחץ. איתי אומר: ״הרגשתי שאני חותם על החיים שלי.״

בהיועצת מיכל אומרת: ״מגמה היא לא גורל. היא תחנה ראשונה.״ היא מציעה לשאול שלוש שאלות: מה מעניין אותי? במה אני מצליח? מה אני רוצה לנסות?

גהדס הלכה לשיעור אחד בכל מגמה. כך גילתה מה היא אוהבת. איתי למד שלא חייבים ללכת אחרי החברים.

דעמרי, בוגר, החליף מגמה אחרי שנה – וזה היה בסדר. מה שלמד לא הלך לאיבוד.

ההמסר: אוספים מידע, מתייעצים ומקשיבים לעצמנו.