שאלות שאין להן תשובה בסוף הספר

כל ילד הוא פילוסוף

אמי שבילה פעם זמן עם ילד בן ארבע מכיר את השאלה ״למה?״, שחוזרת שוב ושוב עד שהמבוגר מתייאש. ״למה השמיים כחולים? למה צריך לישון? למה סבתא מתה?״ ילדים קטנים שואלים שאלות פילוסופיות בלי לדעת שזה מה שהן. עם השנים רובנו מפסיקים לשאול, כי מתרגלים לתשובות או כי מתביישים. הפילוסופיה, במובן הפשוט ביותר, היא האומץ להמשיך לשאול ״למה?״ גם כשנדמה שהתשובה ברורה.

מה זו שאלה פילוסופית?

בשאלה פילוסופית שונה משאלה במתמטיקה או בהיסטוריה. לשאלה ״כמה זה שבע כפול שמונה?״ יש תשובה אחת נכונה. לשאלה ״באיזו שנה הוקמה המדינה?״ אפשר למצוא תשובה בספר. אבל לשאלות כמו ״האם תמיד אסור לשקר?״ או ״מה הופך מישהו לחבר אמיתי?״ אין תשובה שאפשר לבדוק במעבדה. ובכל זאת, יש תשובות טובות יותר וטובות פחות: תשובות מנומקות, שבודקות מקרים שונים ומתמודדות עם טענות נגד.

דע את עצמך

גאחת הקריאות הפילוסופיות העתיקות ביותר היא ״דע את עצמך״, שנחקקה לפי המסורת בכניסה למקדש ביוון העתיקה. לפי הרעיון הזה, לפני שאדם מנסה להבין את העולם, עליו להבין את עצמו: מה הוא באמת רוצה, במה הוא מאמין, ולמה. גם במקורות היהודיים יש רעיון קרוב. במשנה, במסכת אבות, נאמר: ״אם אין אני לי – מי לי? וכשאני לעצמי – מה אני? ואם לא עכשיו – אימתי?״ שלוש שאלות קצרות, שאפשר לחשוב עליהן כל החיים.

ניסוי מחשבתי: הספינה

דפילוסופים אוהבים ״ניסויים מחשבתיים״ – סיפורים דמיוניים שעוזרים לחשוב. הנה אחד עתיק: לספינה עץ ישנה מחליפים, במשך שנים, קרש אחרי קרש, עד שלא נשאר בה אף קרש מקורי. האם זו עדיין אותה ספינה? ואם מישהו אסף את כל הקרשים הישנים ובנה מהם ספינה – איזו מהשתיים היא ״המקורית״? השאלה נשמעת משעשעת, אבל היא נוגעת בנו: גם התאים בגוף שלנו מתחלפים, והדעות שלנו משתנות. מה בכל זאת הופך אותי ל״אני״?

טוב ורע בכיתה

השאלות על טוב ורע אינן רק בספרים עבים. הן מופיעות בכל יום בכיתה: האם להגיד למורה שחבר העתיק? האם מותר לשקר כדי לא לפגוע ברגשות של מישהו? האם הוגן שכולם יקבלו אותו ציון על עבודה קבוצתית? פילוסופים הציעו דרכים שונות לחשוב על כך. יש שאמרו שצריך לבדוק את התוצאות – מה יביא הכי הרבה טוב. יש שאמרו שיש כללים שאסור להפר בשום מצב. ויש שאמרו לשאול: מה היה עושה אדם טוב והגון במקומי?

למה זה טוב לנו?

ובבתי ספר בכמה מדינות מלמדים פילוסופיה כבר מגיל צעיר, בשיחות ״קהילת חקירה״: יושבים במעגל, קוראים סיפור קצר, ושואלים יחד. מורים שמנחים שיחות כאלה מספרים שהתלמידים לומדים להקשיב, לנמק, לשנות דעה בלי להתבייש, ולכבד את מי שחושב אחרת. ״בשיחה פילוסופית אין מנצחים,״ אומרת מורה שמנחה מעגלים כאלה בחטיבת ביניים. ״יש רק אנשים שחושבים טוב יותר בסוף השיחה מאשר בתחילתה.״

שאלה לדרך

זאז בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם שאלה ״גדולה מדי״ – מה הטעם, מה צודק, מי אני – אל תמהרו לגרש אותה. שבו איתה רגע. כתבו אותה. שאלו חבר מה הוא חושב. ייתכן שלא תמצאו תשובה סופית. אבל בדרך תמצאו משהו חשוב לא פחות: את הקול שלכם.

אילדים קטנים שואלים כל הזמן ״למה?״. פילוסופיה היא האומץ להמשיך לשאול ״למה?״.

בלשאלה במתמטיקה יש תשובה אחת. לשאלה פילוסופית – כמו ״האם מותר לשקר?״ – אין תשובה בספר. אבל יש תשובות מנומקות יותר.

גרעיון עתיק: ״דע את עצמך״. במסכת אבות: ״אם אין אני לי – מי לי?״

דניסוי מחשבתי: מחליפים בספינה את כל הקרשים. האם זו אותה ספינה? וגם אנחנו משתנים – אז מי אני?

הבשיחה פילוסופית לומדים להקשיב, לנמק ולכבד. אין מנצחים.