הפתק שלא נשלח

אבמשך שלושה חודשים כתב אביב את אותו פתק. הוא התחיל אותו בשיעור ספרות, מחק בשיעור מתמטיקה, וכתב מחדש בלילה, מתחת לשמיכה, באור של פנס קטן. בפתק לא היה הרבה: ״אני חושב שאת מיוחדת. אם תרצי, אפשר לשבת יחד בטיול השנתי.״ שתי שורות. אבל בכל פעם שקרא אותן, הלב שלו פעם כאילו רץ מרתון.

בנגה ישבה שלושה שולחנות לפניו. היא צחקה בקול רם כשמשהו הצחיק אותה, בלי להתבייש, והייתה היחידה שהתווכחה עם המורה להיסטוריה ויצאה מהוויכוח עם חיוך. אביב לא ידע להסביר מה בדיוק מצא בה. הוא רק ידע שכשהיא נכנסה לכיתה, החדר נהיה קצת יותר מואר.

גאת הסוד ידע רק דניאל, החבר הכי טוב שלו מכיתה א׳. ״תן לה את הפתק כבר,״ אמר לו דניאל בכל הפסקה. ״מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?״ אביב ידע בדיוק מה הדבר הכי גרוע. הוא דמיין אותו כל לילה: נגה קוראת, מרימה גבה, מראה לחברות שלה, וכולן צוחקות.

דביום שלפני הטיול הוא החליט. הפתק היה מקופל בכיס, הידיים הזיעו, והוא חיכה לה ליד הלוקרים. אבל לפני שהספיק להוציא אותו, ראה אותה מתקרבת – יחד עם עידן מט׳ 4. הם צחקו על משהו, והיא נתנה לו את הכובע שלה להחזיק. אביב לא שמע מה אמרו. הוא רק הבין, בבת אחת, שהמקום בטיול כבר תפוס. הוא הסתובב והלך מהר לשירותים, כדי שאף אחד לא יראה את הפנים שלו.

הבאותו ערב לא אכל. אמא שלו שאלה אם הוא חולה, והוא אמר שכן, כי זה היה קל יותר מלהסביר. בלילה הוציא את הפתק מהכיס, והחזיק אותו הרבה זמן. הוא רצה לקרוע אותו, ולא הצליח. כאב לו במקום שלא ידע שקיים – לא בבטן ולא בראש, אלא איפשהו באמצע.

ולמחרת, באוטובוס לטיול, דניאל התיישב לידו בלי לשאול כלום. אחרי חצי שעה של שתיקה, אמר: ״ראיתי אתמול.״ אביב לא ענה. ״אתה יודע,״ המשיך דניאל, ״זה לא אומר שאתה לא שווה משהו. זה רק אומר שהיא בחרה אחרת. זה מותר לה.״ אביב הסתכל מהחלון. ״אני יודע,״ אמר. ״אבל זה עדיין כואב.״ ״ברור שזה כואב,״ אמר דניאל, ושלף מהתיק שקית חטיפים. ״בגלל זה הבאתי חטיפים.״

זאביב צחק, לראשונה מאז אתמול. זה לא תיקן הכול. בערב, ליד המדורה, הוא עדיין ראה את נגה ועידן יושבים זה לצד זה, ועדיין הרגיש את הצביטה. אבל הוא גם שם לב לדברים אחרים: לכוכבים שנראו כאן הרבה יותר ברורים מאשר בעיר, לשיר שכולם שרו יחד, ולדניאל שנרדם על הכתף שלו.

חכשחזר הביתה, אביב לא זרק את הפתק. הוא הכניס אותו לקופסה הקטנה שבה שמר דברים חשובים: כרטיס מהופעה ראשונה, אבן מהים, תמונה עם סבא. ״אולי יום אחד אצחק על זה,״ חשב. ״ואולי לא. אבל לפחות הרגשתי משהו אמיתי.״

אאביב כתב פתק לנגה במשך שלושה חודשים. בפתק כתב שהיא מיוחדת, ושאפשר לשבת יחד בטיול.

ברק דניאל, החבר הכי טוב של אביב, ידע על הפתק. דניאל אמר: ״תן לה כבר!״ אבל אביב פחד שיצחקו עליו.

גביום שלפני הטיול אביב רצה לתת את הפתק. אבל הוא ראה את נגה עם עידן. הוא הבין שהיא בחרה מישהו אחר. היה לו עצוב מאוד.

דבאוטובוס דניאל ישב לידו ואמר: ״זה לא אומר שאתה לא שווה. היא בחרה אחרת, וזה מותר לה.״ אביב צחק בפעם הראשונה.

האביב לא זרק את הפתק. הוא שמר אותו בקופסה של דברים חשובים.