״אל תגידו לי שאני גיבורה. תגידו לי שאני טובה״

אהכנתי לראיון רשימה של שאלות. הראשונה הייתה: ״מה הכי קשה לך?״ אביגיל הסתכלה בדף, חייכה, ואמרה: ״אפשר להתחיל בשאלה אחרת? כולם תמיד מתחילים בזה.״ התביישתי. ״אז במה להתחיל?״ שאלתי. ״תשאלי אותי מה אני אוהבת,״ ענתה. ״זה מה שהייתם שואלים כל אחת אחרת בכיתה.״

באז מה את אוהבת?
״כדורסל, מוזיקה בעוצמה שאמא שלי שונאת, ספרי מתח, ופיצה עם הרבה זיתים,״ היא צוחקת. ״ואני אוהבת מתמטיקה, מה שגורם לכל החברות שלי לחשוב שאני משונה. אה, ויש לי חתולה בשם פיתה.״

על הכיסא

גבכל זאת, ספרי קצת על הכיסא.
״נולדתי עם מצב שמשפיע על השרירים ברגליים. אני מתניידת בכיסא גלגלים מגיל ארבע. בשבילי הכיסא הוא לא ׳מגבלה׳ – הוא הרגליים שלי. הוא מה שמאפשר לי להגיע לבית הספר, לאימון, לקניון. מה שמגביל אותי זה דווקא דברים אחרים: מדרכה בלי ירידה, מעלית מקולקלת, מסיבה בקומה שנייה בלי מעלית. הבעיה היא לא הגוף שלי. הבעיה היא העולם שלא תמיד חושב עליי.״

דאיך מתחיל כדורסל בכיסא גלגלים?
״בגיל עשר אבא לקח אותי לאימון של קבוצה לבני נוער. בהתחלה לא הצלחתי אפילו להגיע לסל. היום אני משחקת בקבוצה של בנות ובנים, ואנחנו נוסעים לטורנירים בכל הארץ. כדורסל בכיסא הוא ספורט מהיר ואגרסיבי. מי שחושב שזה ׳חמוד׳ – מוזמן לבוא לשחק נגדנו.״ ״בטורניר האחרון הפסדנו בגמר בנקודה אחת. בכיתי כל הדרך הביתה – לא כי אני בכיסא, אלא כי אני שונאת להפסיד, כמו כל שחקנית.״

מה מעצבן

המה הדבר שהכי מעצבן אותך?
״כשאנשים מדברים עם מי שעומד לידי במקום איתי. או כשהם שואלים את אמא ׳מה היא רוצה לשתות?׳ – כאילו אני לא שם. ועוד משהו: כשקוראים לי ׳גיבורה׳ רק כי יצאתי מהבית. אל תגידו לי שאני גיבורה. תגידו לי שאני טובה – בכדורסל, במתמטיקה, בלהיות חברה. זה יותר מחמיא.״

וומה הכיתה שלך עושה נכון?
״המון. בכיתה ז׳ המחנכת שאלה אותי לפני הטיול השנתי איזה מסלול מתאים לי, במקום להחליט בשבילי. החברים בנו איתי בהפסקות משחקים שכולם יכולים להשתתף בהם. ובטקס סוף השנה שעבר, כשהבמה לא הייתה נגישה, כל השכבה החליטה להופיע למטה, ליד הקהל. אף אחד לא אמר לי. פשוט עשו. זה הרגע שבו הרגשתי הכי שייכת.״

זמה היית רוצה שתלמידים אחרים ידעו?
״שמותר לשאול. אני מעדיפה שאלה מסקרנות על פני מבט מהצד. אבל תשאלו כמו שהייתם שואלים כל אחד – לא מתוך רחמים. ועוד דבר: נגישות היא לא טובה שעושים לי. היא זכות. כשבונים רמפה, היא עוזרת גם לעגלת תינוק, למי ששבר רגל ולסבתא עם עגלת קניות. עולם נגיש הוא עולם טוב יותר לכולם.״

חבסוף הראיון קרעתי את רשימת השאלות הראשונה. ״למה?״ שאלה אביגיל. ״כי למדתי היום שאלה חדשה,״ עניתי. ״במקום ׳מה קשה לך?׳ – ׳מה העולם צריך לשנות?׳״ היא חייכה. ״עכשיו את מדברת כמו עיתונאית.״

אהמראיינת רצתה לשאול את אביגיל ״מה הכי קשה לך?״. אביגיל ביקשה: ״תשאלי מה אני אוהבת.״

באביגיל אוהבת כדורסל, מוזיקה, ספרי מתח, פיצה ומתמטיקה. יש לה חתולה בשם פיתה.

גהיא מתניידת בכיסא גלגלים. לדבריה, הכיסא הוא הרגליים שלה. מה שמגביל אותה הוא העולם: מדרגות, מעלית מקולקלת.

דמעצבן אותה כשמדברים עם אמא שלה במקום איתה, וכשקוראים לה ״גיבורה״ רק כי יצאה מהבית.

ההיא אומרת: מותר לשאול, בלי רחמים. נגישות היא זכות, ועולם נגיש טוב לכולם.