״באימון אני לומדת להפסיד. בכיתה – לא לוותר״

אדנה, ספרי לנו איך נראה יום רגיל שלך.
״השעון מצלצל בחמש ועשרים. בשש אני כבר בבריכה, ושוחה עד שבע וחצי. משם ישר לבית הספר, עם שיער רטוב וכריך בתיק. אחרי הלימודים יש לי שעה בבית – שיעורי בית ואוכל – ובחמש אני שוב באימון, עד שבע. בתשע וחצי אני כבר במיטה. אין לי ברירה. בלי שינה, אני לא שוחה ולא לומדת.״

בזה נשמע מתיש. למה את עושה את זה?
״כי אני אוהבת את זה. באמת. כשאני בתוך המים, הראש שלי שקט. אין טלפון, אין ציונים, יש רק אני והקצב של הנשימה. וחוץ מזה, יש בזה משהו שקשה להסביר: את רואה את עצמך משתפרת. שנייה אחת פחות, עוד שנייה. זה כמו לנצח את עצמך של אתמול.״

איך מספיקים הכול?

גואיך את מספיקה ללמוד?
״לא תמיד מספיקה,״ היא צוחקת. ״למדתי לנצל כל רגע: אני חוזרת על חומר באוטובוס, פותרת תרגילים בהפסקה, ושומרת על לוח זמנים מדויק. וגם למדתי לבקש עזרה. בהתחלה התביישתי להגיד למורה ׳לא הספקתי׳. היום אני מתאמת מראש מבחנים לפני תחרויות, והמורים מאוד מתחשבים – כל עוד אני אחראית ומודיעה בזמן.״

דהיו רגעים שרצית לוותר?
״בטח. בכיתה ח׳ הייתה תקופה שבה הציונים שלי ירדו, וגם התוצאות בבריכה. הרגשתי שאני נכשלת בשני המקומות. ישבתי עם ההורים ועם המאמנת, ושקלתי להפסיק. בסוף החלטנו יחד לוותר על אימון אחד בשבוע. זה נראה כמו ויתור, אבל דווקא אחרי זה השתפרתי בשני התחומים. הבנתי שיותר זה לא תמיד טוב יותר.״

מה לומדים מהבריכה

המה הספורט לימד אותך שאפשר להביא לכיתה?
״הרבה. קודם כול – משמעת. אם המאמנת אומרת שמונה בריכות, אני שוחה שמונה, גם כשאין כוח. אותו דבר עם עבודה בהיסטוריה. דבר שני – להפסיד. בתחרויות אני מפסידה הרבה יותר משאני מנצחת. בהתחלה בכיתי אחרי כל הפסד. היום אני שואלת: מה למדתי? וזה עוזר לי גם אחרי מבחן לא מוצלח. אני לא מוותרת, אני מנתחת ומשפרת.״

ויש משהו שאת מפספסת?
היא שותקת לרגע. ״כן. מסיבות, בילויים עם החברות בערב, לפעמים ימי הולדת. יש חברות שהפסיקו להזמין אותי, כי הן יודעות שאגיד לא. זה כואב. אבל יש לי שתי חברות מהבריכה שהן כמו אחיות, ושתיים מהכיתה שמבינות. ואני מנסה לשמור על השבת ועל החופשות בשבילן.״

זומה החלום?
״להגיע לנבחרת הנוער. אבל החלום הגדול יותר הוא לא להפסיק לאהוב את זה. ראיתי שחייניות טובות ממני שנשרפו ועזבו בגיל 16, כי זה הפך להיות רק לחץ. אני רוצה לשחות כי אני רוצה, לא כי מישהו מחכה לתוצאה.״

חועצה לסיום, לתלמידים שמשלבים תחביב תובעני עם לימודים?
״תכתבו לוח זמנים, תישנו מספיק, ותדברו עם המורים לפני שמשהו מתפוצץ. ואל תשכחו למה התחלתם. אם הפסקתם ליהנות – זה הזמן לעצור ולחשוב, לא להתאמץ עוד יותר.״

אדנה בת 15, בכיתה ט׳, ושחיינית תחרותית. היא קמה בחמש ועשרים, מתאמנת לפני בית הספר ואחריו, והולכת לישון מוקדם.

בהיא שוחה כי היא אוהבת. במים הראש שלה שקט.

גכדי להספיק ללמוד, היא חוזרת על החומר באוטובוס ומדברת עם המורים מראש.

דבכיתה ח׳ היה לה קשה. היא ויתרה על אימון אחד בשבוע – ודווקא השתפרה.

ההספורט לימד אותה משמעת ולהפסיד. העצה שלה: לוח זמנים, שינה, ולא לשכוח למה התחלתם.